

קדחת מוח יפנית הינה מחלה נגיפית המועברת בעקיצות יתושים ופוגעת במערכת העצבים המרכזית.
וירוס דלקת המוח היפנית שייך למשפחת וירוסים המועברים על ידי חרקים, כדוגמת וירוס קדחת הנילוס המערבית הנפוץ באזורנו. הווירוס מתקיים במחזור חיים בין יתושים לבין יונקים (בעיקר חזירים) ועופות. הדבקה של בני אדם היא יחסית נדירה ובדרך כלל מסתיימת במחלה יחסית קלה, אולם, במקרים מסוימים, הווירוס מצליח לחדור למערכת העצבים המרכזית ולגרום לדלקת במוח העשויה להסתיים בסיבוכים נוירולוגיים קשים ואף במוות. עד כה, לא נמצאה תרופה יעילה לטיפול בווירוס, ודרך ההתמודדות העיקרית הינה חיסון והגנה מפני יתושים.
ארגון הבריאות העולמי מעריך כי ישנם כ-100,000 מקרי הדבקה וכ-25,000 מקרי מוות מידי שנה, כתוצאה מהמחלה. הנגיף נפוץ ב-24 מדינות בדרום מזרח-אסיה ובאזורים הפסיפיים המערביים.

דלקת המוח היפנית הינה מחלה הנגרמת על ידי וירוס ומועברת באמצעות עקיצת יתושים.
הווירוס גורם לדלקת במוח (אנצפליטיס) העשויה להיות חמורה ומלווה בסיבוכים שונים. חומרת המחלה, דרך ההעברה שלה, תפוצתה והעובדה שהיא ניתנת למניעה מחייבים התייחסות רצינית בקרב מטיילים המתכננים טיולים לאזורים בהם המחלה נפוצה (בעיקר במזרח).
המחלה תופיע בדרך כלל כשבוע עד שבועיים מרגע ההדבקה מהיתוש.

לאחר ההדבקה ותקופת הדגירה של הווירוס, מיעוט הנדבקים (כ-1%) יפתח מחלה משמעותית. המחלה מתבטאת תחילה בחום, כאבי ראש והקאות. בהמשך עשויים להופיע שינויים בהתנהגות ובמצב ההכרה, חולשה, פרכוסים, תרדמת ואף מוות. כאשר תסמיני המחלה מופיעים, שיעורי התמותה ממנה כבר יהיו גבוהים יחסית. בקרב כמחצית מהשורדים את המחלה, יתפתחו סיבוכים ארוכי טווח, נוירולוגיים או פסיכיאטריים.

עקיצת יתוש


הדבקה ודגירה של שבוע-שבועיים


פיתוח מחלה בכ-1% מהנדבקים

המחלה נפוצה ברוב חלקיה של אסיה המזרחית והדרומית החל מיפן במזרח, דרך מדינות דרום-מזרח אסיה ועד להודו ופקיסטן. כמו כן, המחלה נפוצה באיי האוקיינוס השקט המערבי, באינדונזיה ובפיליפינים.
הסיכון הגבוה ביותר הוא באזורי הכפר ואזורים חקלאיים, בעיקר אזורי שדות אורז רוויי מים אשר מאפשרים את התרבות היתושים. נוכחות של המחלה באזורים עירוניים היא נדירה ביותר. עם זאת, בחלק מהמקרים ניתן למצוא יתושים נגועים גם בסביבה עירונית.
באזורים עם אקלים בעל ארבע עונות, כדוגמת יפן, המחלה מופיעה בדרך כלל לקראת סוף הקיץ ותחילת הסתיו. לעומת זאת, באזורים טרופיים כדוגמת תאילנד הדרומית והפיליפינים, המחלה יכולה להופיע לאורך כל השנה ותלויה בנוכחות של גשמי מונסון וגורמים נוספים כגון טמפרטורה, גובה מעל פני הים וכמות המים להשקיה, אשר משפיעים על התרבות היתושים.


למחלה עצמה אין טיפול ולכן ההתמודדות עם המחלה מתמקדת במניעת הדבקה.
בדומה לכל המחלות המועברות על ידי יתושים, ניתן לנקוט באמצעים שונים המפחיתים את כמות העקיצות כגון כילות, חומרים דוחי יתושים, ביגוד מתאים וכדומה. יש להקפיד ולהשתמש באמצעים אלה בעיקר בשעות אחר הצהריים, הערב והלילה.
קיים חיסון לקדחת המוח היפנית. לפני הנסיעה לאיזורים שבסיכון, מומלץ להתייעץ עם מרפאת מטיילים או גורם רפואי מוסמך לגבי הצורך בקבלת החיסון בהתאם ליעד הנסיעה, ומשך ומאפייני השהייה.
החיסון ניתן בשתי מנות, בהפרש של ארבעה שבועות ביניהן, אך ניתן גם לקבל את שתי המנות בהפרש של שבוע במבוגרים בגילאי 18-65. בין שנה לשנתיים לאחר מתן החיסון ולפי המלצת הרופא, יש לקבל מנת דחף אחת של החיסון המספקת הגנה לשנים נוספות. מומלץ לסיים את סדרת החיסונים לפחות שבוע לפני היציאה לטיול. כמו בכל חיסון, ייתכן כי החיסון לקדחת המוח היפנית לא יעניק הגנה בכל המקרים. לכן, מתן החיסון אינו מבטל את הצורך בשימוש באמצעי המניעה שהוזכרו לעיל.
החיסון מומלץ למי שנוסע לתקופה של מעל לחודש, לאזורים הנגועים (בעיקר אזורים כפריים בדרום מזרח אסיה, אם כי דווחו הדבקות גם בערים הגדולות), ובעונה בה פעילים היתושים (אפריל-אוקטובר). החיסון ניתן גם לנוסעים לתקופות קצרות יותר המתכוונים לשהות בעיקר באזורים כפריים ובמקומות פתוחים.
לסיכום, דלקת המוח היפנית הינה מחלה משמעותית המחייבת מטיילים לאזור דרום-מזרח אסיה ומערב האוקיינוס השקט להתכונן מבעוד מועד ולהיוועץ בגורם רפואי מתאים לפני הנסיעה. נקיטת פעולות פשוטות למניעת עקיצות יתושים ומתן חיסון מתאים מאפשרים נסיעה בטוחה לאזורים אלה ועשויים להפחית את הסיכון להידבקות.